חוויות מויאטנם היפה

ויאטנם - אפריל מאי יוני 2025

התחלנו את הטיול שלנו בצפון ויאטנם. התקבצנו 3 משפחות מגואה, והתחלנו לנוע צפונה מהאנוי, דרך כפרים פשוטים ואותנטיים, כשאנחנו נכנסים כולנו בואן גדול או באוטובוס קטן, וקצת כמו להקה נודדת, נדדנו גם אנחנו מכפר קסום אחד לכפר קסום אחר. נסיעות ארוכות בין שדות האורז המוריקים, כשנופים מרהיבים חולפים על פנינו ללא הפסקה (כמובן שברקע גם מוזיקה, דיבורים, תלונות ותחרות למי יש יותר בחילה ברכב).

זה היה חודש סופר אינטנסיבי גם מבחינת התנועה והמעברים, וגם מבחינה חברתית. המון אינטראקציות מקסימות בין הילדים, לצד ריבים, תחרות על תשומת הלב, ובעיקר חוויה מיוחדת ובלתי רגילה, עם חבורת אנשים שהתמזל מזלנו להיסגר איתם ברכב אחד, 6 מבוגרים, 9 ילדים בשלל גילאים. בחלק מהמקומות שכרנו גם אופניים ואופנועים, כך שגם אלה נוספו למצבת הרכבים שברשותנו. טיולי האופניים בין שדות האורז הבלתי נגמרים, היו אושר אינסופי, גם לילדים וגם לנו המבוגרים.

היו בחודש הזה הרבה יותר מדי עצירות לתצפית, וסיורים למיניהם, שכללו גם הם, קייאקים, מערות, מפלים, הליכות, מקדשים, מקומות סופר מתויירים לצד פינות קסם בטבע. 

ויאטנם כל כך מיוחדת במרחבי הטבע עוצרי הנשימה, במראות האותנטיים לצידי הדרך, באנשים העובדים בשדות עם כובעי הקש המחודדים, והבופאלו הרובצים בביצות. יחד עם זאת, פזורים בתי קפה, מסעדות, ומלונות מפנקים. בכל כפר הכי פשוט שהגענו היו החדרים עם שתי מיטות זוגיות בחדר, מרווח, ממוזג, סדינים לבנים, מגבות נקיות, נקי ומסודר. כמה שנסענו ולעיתים הגענו מותשים בסוף יום עמוס חוויות, כמעט תמיד היה מקום נעים להגיע אליו, ולנוח מול הנופים שנראים לקוחים מתוך סרט אסייתי איכותי.

ההתמודדות החברתית הייתה מאתגרת לעיתים, ודרשה מכל משפחה להכיר צורת חיים אחרת של משפחות עם הרגלים שונים משלה. מאחר והיינו צפופים יחד 24 שעות ביממה במשך חודש, היה הרבה צורך להתפשר, להכיל, וגם ללמוד לשים גבולות בתוך הביחדנס הזה. בסופו של דבר החוויה כולה הייתה לגמרי בלתי נשכחת. 

די בתחילת הטיול הזה, החלטנו שאת ליל הסדר נעשה בכפר פו לונג. המקום שהגענו אליו היה מהמם, עם אזור אוכל גדול ומרווח, בריכה שצופה אל השדות, ושלושה אנשים שלא מדברים מילה אנגלית. בערב הראשון, שבו היה מעורב לא מעט אלכוהול, ניצלנו את ההזדמנות שהבחור היה במצב רוח מרומם, וסגרנו איתו שביום המחרת נשתלט לו המקום ועל המטבח בפרט, כדי להרים אירוע לשבע המשפחות שיתקבצו ויגיעו לחגוג יחד,  וכך היה. שילמנו לו סכום כסף יפה, והוא מצידו גייס את הצוות להביא כמויות אדירות של מצרכים, ולעבוד איתנו במטבח. כנגד כל הסיכויים הרמנו סדר משובח, שכלל אפילו צלי בשר, סלטים, מרק, קינוחים, מלא פירות וכמובן אלכוהול. היה מופע אמנותי משובח שהרימו חבורת הילדים המוכשרים, בריקודים, מוזיקה, וסטנדאפ. היה את יואב שנתן את הטאצ' שלו על הבמה, את אורי, שהכה בתופים בדיוק ברגעים הנכונים, ואת אלירן שהיה אחראי לנהל את הסדר, עם הכריזמה הלא מאכזבת שלו. הייתה ההגדה שנכתבה בשנה שעברה לכבוד הסדר בפוקרה, בנפאל, שגם שם הייתה הפקה בלתי רגילה של משפחות ישראליות שהתקבצו לסדר. בקיצור, חוויה מרוממת, שהביאה את כולנו לתחושה של בית עם חברים טובים ואהובים.

אחרי חודש אינטנסיבי ועוצמתי בצפון, הגענו להוי אן, ופה אנחנו כבר חודש ברגיעה נעימה ומשפחתית. יש לנו בית מהמם ומיוחד בשכונת אן בנג, שזו שכונה סטייל תל אביבית, מקסימה במתיקות שלה. פשוט כיף לנו פה. יש בריכה כייפית, יש חדרים לילדים, והבית הוא מרחב פתוח, בלי דלתות שנסגרות וננעלות. מוזר נכון, אבל מייצר אווירה טובה של בחוץ בפנים מאוורר וזורם. נכנסנו לשגרת למידה טובה עם הילדים ואנחנו מכינים את כל הארוחות בבית. למרות שלל המסעדות ובתי הקפה שמאפיינים את הוי אן, הכי טוב לנו שסופסוף יש מטבח, ושוק שמספק ירקות ופירות טריים ממש ליד הבית. בחודש האחרון הגענו לרמות תפעול שלא היו מביישות מפעל משומן. אחד סוחט מיץ, השני חותך ירקות לסלט, זה מכין ביצים, ואחת על האבוקדו. מלא פירות וירקות כמובן, וסירים שמריחים ריחות של בית. 

מבחינת למידה, יש כמובן חוברות ושיעורים דיגיטליים, אבל גם שיעורים על מוזיקה, כושר, הפוגות קומיות, ומלא יצירה. אני מעבירה לכולנו קורס ביומן הויזואלי, שכולל לא רק יצירה במיקס מדיה, אלא גם עיסוק בעצמנו ובתהליכים רגשיים שכל אחד מאיתנו עובר. אלירן מלמד ידע עולם בתחומים כמו גיאוגרפיה, היסטוריה והתנהלות כלכלית. והדבר הנוסף שהכנסנו בחודש הזה, הוא פרוייקט אישי, שכל אחד בחר לעצמו, ומשקיע בו עבודה כל יום, כמובן בליווי שלנו, ובקרוב גם התוצרים יהיו מוכנים.

כרגע מחפשים פה בית ליוני, במחשבה שנפתח "הוי אן וייבס" לילדים שנמצאים כאן במסע עם המשפחות שלהם. הפעם כנראה שניקח כמה ילדים, לא בהכרח ישראלים, אלא דווקא דוברי אנגלית, וזה יהיה אתגר חדש עבורנו.